החלטה בתיק ב"ש 7105/06

1.         זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דראל) מיום 5.11.06 לפיה נדחתה חלקית בקשתו של העורר לעיון חוזר.

נגד העורר הוגשו שלושה כתבי אישום. כתב האישום הראשון מייחס למשיב עבירות של איומים, ניסיון לחבלה חמורה, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (ת"פ 2088/05), כתב האישום השני מייחס למשיב היזק לרכוש במזיד (ת"פ 3274/06), וכתב האישום השלישי מייחס לו עבירות של תקיפה, איומים, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (ת"פ 4052/06). עם הגשת כתב האישום השלישי, ביום 21.9.06, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו בשלושת התיקים הפליליים התלויים ועומדים נגדו.

בעת הדיון בבקשה, הסכים בא כוחו דאז של העורר, עו"ד בלושטיין, כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לאישומים המיוחסים לעורר בשלושת כתבי האישום. בהחלטת בית המשפט מיום 26.10.06, ולאחר שהוזמן תסקיר מעצר ונמצא כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, נעתרה בקשת המשיבה, והעורר נעצר עד לתום ההליכים נגדו בשלושת התיקים הפליליים.

ביום 1.11.06 הגיש העורר לבית המשפט בקשה לעיון חוזר, בה נתבקש בית המשפט לשוב ולעיין בהחלטתו מיום 26.10.06, ולהורות על שחרורו של העורר ממעצרו. הבקשה הכתובה נסמכה בעיקרה על כך שכתב האישום השני, אשר צורף לבקשה למעצר עד תום ההליכים, היה כתב אישום מתוקן אשר טרם הוגש בהליך העיקרי. ברם, טענתו העיקרית של העורר הייתה, אף שהדבר לא צויין במפורש בבקשתו על מנת שלא לסכלה, כי בשניים מן ההליכים בגינם נעצר עד לתום ההליכים נגדו, טרם בוצעה הקראה של כתב האישום, אף שחלפו 30 יום ממועד מעצרו.

בית משפט קמא, בהחלטתו המפורטת והמנומקת מיום 5.11.06, קיבל את טענתו של העורר, ולפיכך, נוכח הוראת ס' 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, הורה על שחרורו של העורר בתנאים, בשל אותם שני כתבי אישום (ת"פ 2888/05 ות"פ 3274/06). יחד עם זאת קבע, תוך דחיית טענות העורר בעניין זה, כי אין בהחלטה זו כדי לפגום בהחלטת בית המשפט למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 4052/06.

2.         העורר משיג, כאמור, על החלטה זו. לטענתו, החלטת המעצר שניתנה ע"י בית המשפט ביום 26.10.06, בנויה על שלושת כתבי האישום. מששוחרר העורר ממעצרו בשניים מן ההליכים, היה על בית המשפט לבטל את החלטתו כולה. ככל שהמשיבה סבורה כי קיימת עילה למעצרו של העורר על בסיס כתב האישום השלישי, עליה להגיש בקשה חדשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, אשר יש לדון בה כבבקשה חדשה.

3.         לא מצאתי ממש בערר. עיון בהחלטתו של בית המשפט מיום 26.10.06 מעלה, כי בית המשפט הורה בהחלטתו על "מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת"פ 4052/06, ת"פ 2088/05 ות"פ 3274/06" (ס' 18 להחלטתו). פשיטא שהעורר נעצר עד לתום ההליכים בכל אחד מן התיקים הפליליים המתנהלים נגדו. משמעות הדבר היא שאף שהעורר שוחרר ממעצרו בגין שניים מן ההליכים, מחמת אי פתיחת משפטו תוך 30 יום מיום מעצרו, יהא עדיין נתון במעצר עד תום ההליכים בהליך השלישי, אלא אם ניתנה החלטה אחרת.

            טענת העורר כי שלושת ההליכים אחוזים זה בזה באופן שעם שחרורו ממעצר בשניים מהם, יש לשחררו גם בשלישי, איננה נתמכת בנוסח החלטת בית המשפט ואף איננה מוצדקת לגופה. יצוין כי מעבר לדרוש, חזר בית משפט קמא ובחן בהחלטתו, את מסוכנותו של העורר, בין היתר לאור תסקירי המעצר שהוגשו, ולאור האישומים הנוספים התלויים ועומדים נגדו, ומצא כי אין מקום לשינוי החלטתו בדבר מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 4052/06. לא מצאתי כי נפל פגם במסקנתו.

            כתב האישום השלישי מייחס לעורר, כאמור, עבירות תקיפה ואיומים. על פי הנטען, תקף העורר, יחד עם אחרים שזהותם איננה ידועה, את המתלוננים דוד בר לביא ושמואל בוטה, שלא היו מוכרים לו, וללא כל התגרות מצידם. העורר חנק את בר לביא, דרש ממנו כסף ואיים עליו בדקירה. העורר וחבריו תקפו גם את בוטה. בהמשך, ובהולכם ברחוב, הבחינו העורר וחבריו, ברכב ובו המתלוננים אחמד מג'האד, פיאד גית ומזדי מדבוח. העורר קילל ותקף גם את השלושה. כתוצאה מן התקיפה נשברו משקפיו של מג'אהד ונגרמה לו חבלה בעינו.

כאמור, סוגיית קיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישומים המפורטים בשלושת כתבי האישום לא הייתה שנויה במחלוקת. ברם, נוכח טענות ב"כ העורר כיום, עו"ד ברגר, בעניין הראיות לכאורה, ועל מנת להסיר ספק מלב, עיינתי בחומר הראיות ונחה דעתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר בת"פ 4052/06. אלה מתבססות בעיקרן על הודעות חמשת המתלוננים, וכן על הודעתו של עד נוסף, אובייקטיבי, נהג המונית ציון חדאד, אשר ראה את העורר וחבריו תוקפים את המתלוננים.

יוסף כי בהחלטת כב' השופטת יהודית צור מיום 8.10.06, אשר ניתנה בערר שהוגש ע"י המשיבה בב"ש 6986/06 בעניינו של העורר, נמצא כי מדובר בנאשם בעל רמת מסוכנות חמורה, אשר אינו מסוגל לשלוט במעשיו ובדחפיו. גם שירות המבחן, אשר נתבקש לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר, נמנע, הן בתסקירו הראשון והן בתסקירו המשלים, מהמלצה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, לאור קיומו של סיכון להישנות התנהגות פוגענית, נטייתו להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית, והספקות ביחס ליכולתו לעמוד בתנאים מגבילים.

לא מצאתי ממש גם בטענת הסניגור לפגם בהליך עקב הגשת בקשה אחת למעצר עד תום ההליכים בהתייחס לשלושה כתבי אישום (והשווה: בש"פ 975/04 אברגיל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.2.04). למותר לציין, כי ככל שסבר העורר כי מדובר בפגם בהליך, היה עליו להעלות טענתו זו עם פתיחת הדיון בבקשה למעצרו.

סיכומו של דבר, הערר נדחה.

ניתנה היום י"ח בחשון, תשס"ז (9 בנובמבר 2006) במעמד העורר, בא כוחו עו"ד ברגר ובהעדר ב"כ המשיבה אשר לא התייצב לדיון.

                                                                                __________________

ג. כנפי-שטייניץ, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: